הארי פוטר- התבגרות וחברות בצל יתמות וייחודיות.
ברשימה זו בחרתי להתמקד בדמותו של הארי פוטר מתוך ספריה של ג'יי.קיי.רולינג הבריטית שהתפרסמו עד כה בששה כרכים, כאשר הכרך השביעי והאחרון אמור לצאת לאור בשנתיים הקרובות.
הארי פוטר פועל בתוך עולם פנטאסטי המתקיים במקביל לעולם המוכר לנו, הווה אומר, אנשים רגילים ללא טיפת קסם בשרביט.. . הקורא מתוודע להארי לקראת יום הולדתו האחת עשרה כיתום החי בתנאי השפלה והתעללות נפשית מתמדת אצל דודיו ונפרד ממנו (נכון לסוף הספר הששי), כאשר הוא נער כמעט כבן שבע עשרה,עתיר כשרונות,חברים והשגים,אך גם ספוג כאב,אבל,אובדן וחרדות קיומיות.
לצורך רשימה זו נסמכתי על מובאות מן הספרים בסדרה,וכן ממאמרים מתחומי הפסיכולוגיה,הספרות והפילוסופיה שעוסקים או משיקים לנושא המוצג בכותרת המאמר.
אמנם לפי המחקר כיום תקופת ההתבגרות אינה חייבת להיות משברית,אך אין ספק כי התבגרותו של הארי פוטר הנה רצופה במשברים ובפרקי חיים גועשים ומאתגרים לעילא ולעילא.
לפי אריקסון,המתבגר מקבל מעין צ'ופר של שמיטת חובות או פטור מחובות המבוגר כדי להכין עצמו לבגרות. בכל הקשור לתנאי המחייה הבסיסיים,אכן בית הספר הפנימייתי הוגוורטס מעניק לתלמידיו,ובשפע, נוחות חומרית,הרווייה רוחנית ותרבותית ואף תמיכה נפשית ורגשית,אך האתגרים האדירים מולם ניצב הארי עד היותו כמעט בן 17,כרוכים גם בהתמודדות על חייו ממש,מה שמבדיל אותו ממתבגרים אחרים הטרודים בקשיי ההתבגרות החיים בבית הספר. התמודדות זו כרוכה בהתפתחותו לקוסם נדיר בכוחותיו, מעין "על אדם" כפי שגורסת פורת:
"בספרו 'כה אמר זרתוסטרא' מלביש ניטשה את רעיונותיו המהפכניים בלבוש דימויי,הרהורי ושירי לסירוגין,ובסגנון רטורי-נבואי הוא סולל את הדרך לחידושיו"שינוי ערכים במוסר,מות האלוהים המחייב מתן טעם חדש לחיי האדם,רצון לעוצמה ככוח המניע,ואידיאל ה'על אדם' כסוגה העתיד של הבריאה.ה'על אדם' אסור לו להיות כבול במוסכמות של החברה."
טענתה של פורת,הקושרת את פוטר ל"על אדם" הניטשיאני, מגיעה לידי ביטוי בתחושת האומניפוטנטיות של הארי. במסגרת השינויים הפיזיולוגיים,אך לא רק במסגרתם,מתבטאת גדילתו בין השאר ביכולת ספורטיבית יוצאת דופן במשחק התעופה "קווידיץ'".הוא מצטייר כמנהיג בעל יכולות בלתי רגילות כבר מימיו הראשונים בבית הספר ותכונות כגון אומץ לב חסר גבולות ויושרה מרשימה , הכשירו אותו, ללא כוונה תחילה, לעמדת מנהיג שכמעט לא עמדה בספק החל מימיו הראשונים במוסד.
ההתנהגות המושפעת מתחושות אלו מתבטאת בעיקר בבדיקת גבולות מתמדת הכרוכה פעמים רבות מספור בהתנהגות סיכונית המשתלבת היטב עם הסוגה הספרותית בה כלולה דמותו.התנהגות שזכתה לתגובה ראוייה בעיקר משנוא נפשו ושונאו,סוורוס סנייפ:
"Don't go blaming Dumbeldore for Potter's determination to break rules.He has been crossing lines ever since he arrived here.."
מבחינת הגדרות גיל ההתבגרות,עד גיל 17,ביולוגית,פוטר נמצא בפיגור מול בני גילו בכל הקשור ליחסים עם בנות המין השני,סוציולוגית-הארי עצמאי כלכלית בגין ירושה מהוריו- נתון שמודגש פעמים רבות לאורך ששת הכרכים אל מול דלותו הפיננסית של חברו,בן בריתו ושותפו להרפתקאות וללימודים,רון וויזלי.
פסיכולוגית,בשל ניתוקו המוחלט מחברת הקוסמים עד גיל 11,פוטר מסתגל כמעט מאפס לעולם שאפילו לא יכל לחלום על קיומו,והוא עובר תהליך יסודי ומשמעותי ביותר לאורך השנים של הוולדות מחדש והשתלבות בעולם אליו הוא שייך. כרונולוגית, המסגרת הסיפורית מתווה דרך של שבע שנים,מהן שש כבר חלפו.
תהליך ההשתלבות של הארי בסביבתו החדשה נוגע פעמים רבות בשיאים של גבורה וייעוד כלל אנושי ואצילי. בעולם הפנטסטי, נגיעות אלו מצטרפות לקשיי ההתבגרות הרגילים שעובר המתבגר הטיפוסי לסך כולל רחב והרפתקני במיוחד:
"מתוך אומץ לב,התכוונות ודבקות במטרה,הוא מצליח ללכוד את 'סניץ' הזהב',הוא מצליח למצוא את אבן החכמים,וגם לחדור לחדר הסודות ושם להרוג את הבסיליסק הנורא(.....)כגיבור הוא מקדיש את חייו למשהו גדול ממנו.הוא מתנסה בתחרות אווירית ובעשיית קסמים,בטווח הרוחני העל טבעי.הוא מסוגל להתגבר על סכנות באומץ לב ובכך הוא לומד להאמין בעצמו,ביכולותיו ובחיים.אמת החיים שלו היא מציאות יום יומית של התמודדות ביחסי כוח עם הסביבה בה הוא חי. הארי פוטר עושה את מעשה הגיבור האוניברסלי כאשר הוא עוזב מצב קיים ומוצא את מקור החיים. הוא עושה מסע חניכה לתוככי עצמו,באופן רוחני ופסיכולוגי,כדי להבטיח שהוא באמת גיבור ויכול לעמוד במטלה של החיים."
"Harry looked from Cedric to the cup. For one shining moment' he saw himself emerging from the maze,holding it.He saw himself holding the triwizard cup aloft ,heard the roar of the crowd, saw Cho's face shining with admiration, more clearly than he had ever seen before..and then the picture faded, and he found himself staring at Cedric's shadowy,stubborn face.
'Both of us' Harry said.
'What?'
'We'll take it at the same time.It's still a Hogwarts victory.We'll tie for it."
גילוי רוחב לב ואצילות זה של הארי, שאמנם הסתיים באסון נוראי,מגלם בתוכו את אופיו המיוחד של הגיבור הספרותי- המתבגר הספציפי שלפנינו הוא השגי מאד ומודע לכוחו אך ניחן גם ברוח ספורטיבית ויודע את משמעות החברות,כפי שיפורט בהמשך.
"בית הספר לקוסמים הוא מרחב פוטנציאלי שבו הארי פוטר יכול לממש את כל יכולותיו.במרחב של צמיחה והתפתחות,בדרך למימוש עצמי והגשמה עצמית מלאה,הוא נהנה בבית הספר מחופש איכותי ממין חדש. בטווח העל טבעי הוא יכול לשלוט בעולם,לחוות את העולם המלואו ולהיות הוא עצמו עולם ומלואו. הארי פוטר חופשי להתקרב ככל האפשר ל'עצמי האידאלי' שלו, ובכך להגיע לתחושה גוברת של סיפוק,מימוש וקורת רוח".
משחק הקווידיץ' מהווה עבור הארי את המרחב המתאים לו במיוחד להפגין את ייחודיותו ומצויינותו. הארי אינו תלמיד מושלם.רחוק מזה. הוא אינו שרמנטי ומוצלח בקרב הבנות. הארי מצטיין בלעוף. הוא ספורטאי מצטיין בעיקר בשל יכולתו זו ובשל תכונה בולטת אחרת בה הוא ניחן- אומץ לב.שילוב תכונות זה מחבר אותו לתחום בו הוא מצטיין באמת-המשחק,שמספק לו שפע הזדמנויות לברוח מהמציאות הטורדנית:
"'האדם המשחק'- בעקבות אפלטון הופיעו בעולם הרוח תלי תלים של הגדרות א-פריוריות של האדם.'האדם המשחק' ניתן לו ע"י יוהאן הויזונחה. לפי סטור המשחק הוא התפתחות האוטונומיה,הוא מעשה אומנות והוא מפתח לקיום האנושי. עולם הקסמים של הארי פוטר הוא מקום משחקי שופע משמעויות, מקום שבו המציאויות התודעתיות עדיין מתקימות במקביל ללא כל צורך הכרעה ביניהן".
"He swung his leg over the broom,and kicked off from the ground. And a second later, something miraculous had happened..
As he soared upwards,as the wind rushed through his hair?he realized that he had left not only the ground behind, but also his fear//he was back where he belonged.."
הארי עובר את כל האפיונים של גיל ההתבגרות- שינויים שונים,בכל תחום שניתן לדמיין. הוא סוער לעתים אך כל הזמן רוחש-אהבה,אכזבות,חששות,צער, תקווה,ריגושים,שנאה,ותחושות רבות נוספות המקבלות עוצמה יתרות עקב היותו יתום שגדל בבית מתעלל ומזניח שקיבל הזדמנות לחיים חדשים ומאושרים שעומדים להתמוטט מעליו כל שנה מחדש. הארי חווה שוב ושוב נפילות מנטאליות ולאחריהן שיאים. אופי חזק הוא תכונה שבלעדיה לא היה שורד הארי את שש השנים בהוגוורטס- כאשר זו המצפה לו-אמורה להיות הקריטית מכולן,ודווקא אליה ?הוא יוצא כמעט לבד:
"הארי כבר בן 16,ואם קודם ניתנה לו ולקוראיו הנחת ילדים,הרי שעתה נדמה שאין עוד רחמים.האלימות,האימה,הסיכונים וכמובן התוצאות הבלתי הפיכות הם נטולי רשת ההגנה של אגדה מרופדת ..מותר וצריך עדיין להניח שהגאולה
בוא תבוא..רולינג הקפידה להנכיח את הפן המורבידי...היתמות,האיום המתמיד על חייו,ההסטוריה הקסומה רווית הדם....סדריק דיגורי,שמותו הטיל על הארי רגשות אשם מטלטלים..נרצח סנדקו האהוב סיריוס בלאק.זו הייתה מכה איומה,אבל גם אז הבהבה מידה של אופטימיות:הארי נותר מוקף חברים ומבוגרים חזקים ואמינים...המת האחרון,בנסיבות מחרידות הוא האיש שמחזיק את העולם. שעצם קיומו הוא בטחון שהרע מכל לא יוכל לנצח.."
מבחינת שינויים קוגנטיבים,למרות אומץ לבו,הארי מפתח חרדה ממוות-כזו שכמעט ולא מונעת ממנו את ההתנהגות הסיכונית בה דובר,אך היא בהחלט קיימת- מה"סוהרסנים", מהתנהגויות חברתיות מצופות ממנו, ממשימות אתגריות המצפות לו ועוד . כעסים קיימים אצל הארי כמעט באופן מתמיד- על דודיו המתעללים והמעלימים מידע,על סנייפ ואמברידג' המורים הסאדיסטים, על מאלפוי-הנמסיס של הארי בבית הספר,על חבריו רון והרמיוני בנקודות סכסוך שונות שהולכות ונהיות משמעותיות עם השנים,ואף על מגניו הגדולים סיריוס בלאק ואלבוס דמבלדור,בעיקר בשל חוסר הבנה שלא פוענח או לא פורש כהלכה,ובעיקר,כעס נוראי וקיומי על רוצחם של מספר הולך וגדל של יקיריו,לורד וולדמורט שרודף אותו במציאות ובחלומות:
"For Harry knew who that screaming voice belonged to now. He had heard her words,heard them over and over again during the night hours in the hospital wing while he lay awake,staring at the strips of moonlight on the ceiling. When the Dementors approached him, he heard the last moments of his mother's life, her attempts to protect him, Harry , from Lord Voldemort,and Voldemort's laughter before he had murdered her?".
בהתאמה מלאה,הארי שבע אכזבות,לא תמיד בצדק - אכזבה מחוסר הבנה של חבריו או מוריו,אכזבה מאהבות נכזבות (פעמיים רואה הארי את מושא אהבתו עם נער אחר) וכמובן,אכזבות קיומיות ממותם של היקרים לו מכל-שוב ושוב.
תמורות רגשיות אלו גורמות להארי להכנס לקונפליקטים רבים מול הסובבים אותו. גם הקווידיץ',הנו משחק תחרותי ואלים,בו יכול הארי לפרוק את האנרגיות הרבות העצורות בו לכיוון לגיטימי וקביל, יש לציין- באופן ספורטיבי והגון,כגיבור חינוכי לכל דבר. הארי מתעמת עם בני גילו בנסיבות שונות,נמצא בעימות מתמיד עם סנייפ,יהודה איש קריות של הוגוורטס,זמן רב לפני שמי מגדולי הקוסמים העז לחשוד בו. ושוב,עימות קיומי עם רוצח הוריו ומבקש נפשו וולדמורט שבעצמו או דרך שליחיו השונים מנסה להרוג את הארי חמש פעמים אך לשווא.עימות זה,שסופו לא ידוע,חייב להגיע להכרעה-סטטוס קוו אינו בא בחשבון:
"So', said Harry,dredging up the words from what he felt like a deep well of despair inside him'so does that mean that..that one of us has got to kill the other one..in the end?'
'Yes',said Dumbledore."
היתמות, מצב יחיד המוכר להארי מקבלת טיפול צמוד מהסופרת לאורך כל הספרים. מותם של ההורים בנסיבות טראגיות מחייב את בנם, כהמלט של שייקספיר למעשה נקמה מסוג מסויים, נקמה פיזית ברוצח ובמסייעיו ונקמה רגשית בדודיו שרצחו את זכרם של הוריו ומורשתם:
"As I expected ! said Aunt Marge ,taking a huge swig of brandy and wiping her chin on her sleeve.' A no-account ,good for nothing, lazy scrounger who-'
'He was not' said Harry suddenly .The table went very quiet .Harry was shaking all over .He had never felt so angry in his life".
כמובן שיתמותו של הארי מותירה אותו עם דודיו המתעללים שאינם מהווים עבורו כל סביבה תומכת. נדמה כי דווקא משפחת וויזלי,משפחתו של חברו הטוב רון מהווה עבור הארי את כל מה שהיה מבקש במשפחה:זוג הורים שופע נדיבות,אהבה וחום;חבורת אחים גדולה,מלאת חיים ומלוכדת ( למעט אח אחד במהלך הספר החמישי והששי);וגם בית קוסמים צנוע אך מלא קסם יומיומי בו מרגיש הארי בבית יותר מבכל מקום אחר-חוץ מבהוגוורטס עצמו.
"אי הפיכת המוות...הבנת מושג זה פרושה הכרת הילד בכך,שהמוות הוא תופעה שאין להשיבה-שהמת לעולם לא ישוב לחיים. להבנת מושג זה נודעת חשיבות מרבית בתהליך האבל. הילד המתאבל מסרב תחילה לקבל- הן רגשית והן שכלית- את העובדה שהנפטר לא ישוב עוד ומנסה בדרכים שונות 'להחזירו לחיים'".
מבחינת שינויים פסיכולוגיים,הארי היתום ומלא החסכים שנכפו עליו בעשר שנות יתמותו,חש צורך מתמיד להתנסות בחוויות שהעולם החדש ושופע הגרויים מעמיד בפניו. הוא תר אחר זהותו כנער וכקוסם בין פלגי הקוסמים הבאים לידי ביטוי בחלוקה דיכוטומית בבית הספר. שיוכו למעמד האצולה ה"לבן" של הקוסמים,גריפינדור (שהוריו ,סנדקו וגדול הקוסמים בין בוגריו), מכניסו, לשביעות רצונו,לקבוצת שייכות אחת עם הוריו ועם הקוסמים אתם היה רוצה למצוא את מקומו.
"הוא חי עם הדרסלים כמעט עשר שנים,עשר שנים אומללות- מאז שהוא יכול לזכור את עצמו,מאז שהיה תינוק והוריו נהרגו בתאונת הדרכים ההיא (כמובן,שמדובר בשקר- ג.ט.) . לפעמים,כשהתאמץ להזכר במשך השעות הארוכות בתוך הארון,עלה במוחו חזיון מוזר:הבזק מסנוור של אור ירוק וכאב חד שצרב את מצחו. הוא שיער לעצמו שזאת הייתה התאונה..דודו ודודתו כמעט שלא דיברו עליהם,וכמובן אסרו עליו לשאול שאלות. לא היו תמונות שלהם בבית".
הארי עובר שינוי חריף בתפיסתו את עצמו כיתום. רק בגיל 11 הוא מבין מאיזה עולם בא וכיצד הדבר השפעי על אופי מותם של הוריו. דודיו לא הכינו אותו מעולם לשינוי זה ומוריו עד כה לא ידעו דבר וחצי דבר על העניין. להארי לא הייתה סביבה תומכת שתגבה אותו במעבר תפיסתי שכזה והוא נצרך לעבור את השינוי בראיית עצמו ובדימויו העצמי מנקודת אפס בגיל מאוחר מאד.
"ידיעת הסיבות האמיתיות למוות חשובה במיוחד באותו שלב של האבל,שבו שכיחים מאד רגשות כעס על המת,האשמה עצמית,האשמת הסביבה או האשמת המת".
דמבלדור,מנהל בית הספר הכל יכול של הארי מבהיר לו כבר בספר הראשון ,כשהארי כמעט בן 12, מהי מהות הגורל שנחרץ על הוריו ומשפיע ישירות עליו:
"אמא שלך מתה כדי להציל אותך. אם יש דבר שאותו וולדמורט לא מצליח להבין,זאת אהבה. הוא לא הבין שאהבה חזקה כמו זו שאמך רחשה לך משאירה סימן עמוק."
הארי חרד לעתים קרובות לגורלו ולגורל המבוגרים הפורשים עליו חסותם,חרדה שלצערו התבררה כמוצדקת פעמיים,להומיא את הרצחם האכזרי של הוריו עת היה בן שנה בלבד.
"הוריו נרצחו,הוא חי עם דודים מתעללים,נשלף לעולם שבו הוא סלבריטי בסכנת חיים,רדוף חלומות שהופכים ליומיום מצמרר.רק התאהב במישהי,ורולינג הרגה לה את החבר והניחה את מותו על מצפונו.רק מת סנדקו האהוב,והנה קיפדה רולינג את חייו של אחד האנשים האהובים שעוד נותרו לו. מכאן והלאה היא שולחת אותו להציל את העולם כמעט לבדו,לפני שהספיק להתענג על אהבת נעורים,לפני שהשלים את לימודיו ולפני שאפילו התחיל להתגלח...כמה יכול ילד אחד לסבול?"
הארי חש פעמים רבות מספור בלבול,חוסר אונים, מבוכה וכאמור,חרדה. בעיקר בשנים הראשונות ללימודיו,הארי גם צריך לבוא על סיפוקו באופן מיידי- ובכך מסתכן פעמים רבות בסילוק מבית הספר-או לפחות כך נאמר לו..
התנהגותית,הארי אינו מפתח תלות יתר בנותני החסות כדמבלדור וסיריוס בלאק. נדמה כי ילדותו הקשה ויתמותו סייעו לו לפתח מעין אוטונומיה רגשית ו"עור פיל" כנגד פגיעות.
אין זה אומר,עם זאת,כי מקרי המוות שהיכו בו בסוף שנה ד' (סדריק),שנה ה' (סיריוס) ושנה ו' (דמבלדור),לא השפיעו על נפשו ורגשותיו. הארי ממשיך לתפקד,למרות הקשיים,בעיקר בגלל תחושה מסויימת של שליחות ותמיכה בלתי מסוייגת של חבריו ומוריו.
"המתאבל מכליל באישיותו אפיונים של האדם שנפטר,ותהליך זה מקל על תחושת הסבל הקשורה לאובדן".
האומץ שיורש הארי מהוריו (האם הקריבה את חייה למנוע פגיעה בו כתינוק,האב שחקן קווידיץ' מצויין ולוחם בכוחות הרשע),מביא את הארי יותר מכל להצהרות נועזות שיש מאחוריהן כיסוי:
"Kill me,then',panted Harry,who felt no fear at all,but only rage and contempt.'Kill me like you killed him,you coward-'".
"המורה...הנו דמות קרובה ומשמעותית לילד.לעתים קרובות הוא הכתובת הראשונה לשאלות של הילד ולבעיותיו. תגובה הולמת על שאלות אלו יכולה למנוע התפתחותם של קשריים,הנובעים מאי הבנה של מושגי מוות. המורה אינו שייך למשפחה ועובדה זו מקנה לו עמדה נייטרלית,החשובה לתמיכה במצבי משבר."
דווקא המורה האגריד, מעין דמות פנטאסטית של ענק עילג וטוב לב, היה הראשון שהבין את הצורך העז של הארי לראות את הוריו. דמבלדור אמנם ראה את הארי מתמכר לדמויי הוריו במראת הפלא והכזבים ינפתא,אך דווקא האגריד הרגיש וטוב הלב דאג לתשורה מחממת לב זו להארי בסוף השנה הראשונה:
"זה נראה כמו ספר נאה בכריכת עור. הארי פתח אותו בסקרנות. הוא היה מלא בתצלומי קוסמים. מכל עמוד ועמוד חייכו אליו אמו ואביו. 'אני שלחתי ינשופים לכל החברים של ההורים שלך מתקופת בית הספר,ואני ביקשתי מהם תמונות..ידעתי שאתה אין לך בכלל..זה מוצא חן בעיניך?'. הארי לא היה מסוגל לדבר,אבל האגריד הבין".
ברשימה זו בחרתי להתמקד בדמותו של הארי פוטר מתוך ספריה של ג'יי.קיי.רולינג הבריטית שהתפרסמו עד כה בששה כרכים, כאשר הכרך השביעי והאחרון אמור לצאת לאור בשנתיים הקרובות.
הארי פוטר פועל בתוך עולם פנטאסטי המתקיים במקביל לעולם המוכר לנו, הווה אומר, אנשים רגילים ללא טיפת קסם בשרביט.. . הקורא מתוודע להארי לקראת יום הולדתו האחת עשרה כיתום החי בתנאי השפלה והתעללות נפשית מתמדת אצל דודיו ונפרד ממנו (נכון לסוף הספר הששי), כאשר הוא נער כמעט כבן שבע עשרה,עתיר כשרונות,חברים והשגים,אך גם ספוג כאב,אבל,אובדן וחרדות קיומיות.
לצורך רשימה זו נסמכתי על מובאות מן הספרים בסדרה,וכן ממאמרים מתחומי הפסיכולוגיה,הספרות והפילוסופיה שעוסקים או משיקים לנושא המוצג בכותרת המאמר.
אמנם לפי המחקר כיום תקופת ההתבגרות אינה חייבת להיות משברית,אך אין ספק כי התבגרותו של הארי פוטר הנה רצופה במשברים ובפרקי חיים גועשים ומאתגרים לעילא ולעילא.
לפי אריקסון,המתבגר מקבל מעין צ'ופר של שמיטת חובות או פטור מחובות המבוגר כדי להכין עצמו לבגרות. בכל הקשור לתנאי המחייה הבסיסיים,אכן בית הספר הפנימייתי הוגוורטס מעניק לתלמידיו,ובשפע, נוחות חומרית,הרווייה רוחנית ותרבותית ואף תמיכה נפשית ורגשית,אך האתגרים האדירים מולם ניצב הארי עד היותו כמעט בן 17,כרוכים גם בהתמודדות על חייו ממש,מה שמבדיל אותו ממתבגרים אחרים הטרודים בקשיי ההתבגרות החיים בבית הספר. התמודדות זו כרוכה בהתפתחותו לקוסם נדיר בכוחותיו, מעין "על אדם" כפי שגורסת פורת:
"בספרו 'כה אמר זרתוסטרא' מלביש ניטשה את רעיונותיו המהפכניים בלבוש דימויי,הרהורי ושירי לסירוגין,ובסגנון רטורי-נבואי הוא סולל את הדרך לחידושיו"שינוי ערכים במוסר,מות האלוהים המחייב מתן טעם חדש לחיי האדם,רצון לעוצמה ככוח המניע,ואידיאל ה'על אדם' כסוגה העתיד של הבריאה.ה'על אדם' אסור לו להיות כבול במוסכמות של החברה."
טענתה של פורת,הקושרת את פוטר ל"על אדם" הניטשיאני, מגיעה לידי ביטוי בתחושת האומניפוטנטיות של הארי. במסגרת השינויים הפיזיולוגיים,אך לא רק במסגרתם,מתבטאת גדילתו בין השאר ביכולת ספורטיבית יוצאת דופן במשחק התעופה "קווידיץ'".הוא מצטייר כמנהיג בעל יכולות בלתי רגילות כבר מימיו הראשונים בבית הספר ותכונות כגון אומץ לב חסר גבולות ויושרה מרשימה , הכשירו אותו, ללא כוונה תחילה, לעמדת מנהיג שכמעט לא עמדה בספק החל מימיו הראשונים במוסד.
ההתנהגות המושפעת מתחושות אלו מתבטאת בעיקר בבדיקת גבולות מתמדת הכרוכה פעמים רבות מספור בהתנהגות סיכונית המשתלבת היטב עם הסוגה הספרותית בה כלולה דמותו.התנהגות שזכתה לתגובה ראוייה בעיקר משנוא נפשו ושונאו,סוורוס סנייפ:
"Don't go blaming Dumbeldore for Potter's determination to break rules.He has been crossing lines ever since he arrived here.."
מבחינת הגדרות גיל ההתבגרות,עד גיל 17,ביולוגית,פוטר נמצא בפיגור מול בני גילו בכל הקשור ליחסים עם בנות המין השני,סוציולוגית-הארי עצמאי כלכלית בגין ירושה מהוריו- נתון שמודגש פעמים רבות לאורך ששת הכרכים אל מול דלותו הפיננסית של חברו,בן בריתו ושותפו להרפתקאות וללימודים,רון וויזלי.
פסיכולוגית,בשל ניתוקו המוחלט מחברת הקוסמים עד גיל 11,פוטר מסתגל כמעט מאפס לעולם שאפילו לא יכל לחלום על קיומו,והוא עובר תהליך יסודי ומשמעותי ביותר לאורך השנים של הוולדות מחדש והשתלבות בעולם אליו הוא שייך. כרונולוגית, המסגרת הסיפורית מתווה דרך של שבע שנים,מהן שש כבר חלפו.
תהליך ההשתלבות של הארי בסביבתו החדשה נוגע פעמים רבות בשיאים של גבורה וייעוד כלל אנושי ואצילי. בעולם הפנטסטי, נגיעות אלו מצטרפות לקשיי ההתבגרות הרגילים שעובר המתבגר הטיפוסי לסך כולל רחב והרפתקני במיוחד:
"מתוך אומץ לב,התכוונות ודבקות במטרה,הוא מצליח ללכוד את 'סניץ' הזהב',הוא מצליח למצוא את אבן החכמים,וגם לחדור לחדר הסודות ושם להרוג את הבסיליסק הנורא(.....)כגיבור הוא מקדיש את חייו למשהו גדול ממנו.הוא מתנסה בתחרות אווירית ובעשיית קסמים,בטווח הרוחני העל טבעי.הוא מסוגל להתגבר על סכנות באומץ לב ובכך הוא לומד להאמין בעצמו,ביכולותיו ובחיים.אמת החיים שלו היא מציאות יום יומית של התמודדות ביחסי כוח עם הסביבה בה הוא חי. הארי פוטר עושה את מעשה הגיבור האוניברסלי כאשר הוא עוזב מצב קיים ומוצא את מקור החיים. הוא עושה מסע חניכה לתוככי עצמו,באופן רוחני ופסיכולוגי,כדי להבטיח שהוא באמת גיבור ויכול לעמוד במטלה של החיים."
"Harry looked from Cedric to the cup. For one shining moment' he saw himself emerging from the maze,holding it.He saw himself holding the triwizard cup aloft ,heard the roar of the crowd, saw Cho's face shining with admiration, more clearly than he had ever seen before..and then the picture faded, and he found himself staring at Cedric's shadowy,stubborn face.
'Both of us' Harry said.
'What?'
'We'll take it at the same time.It's still a Hogwarts victory.We'll tie for it."
גילוי רוחב לב ואצילות זה של הארי, שאמנם הסתיים באסון נוראי,מגלם בתוכו את אופיו המיוחד של הגיבור הספרותי- המתבגר הספציפי שלפנינו הוא השגי מאד ומודע לכוחו אך ניחן גם ברוח ספורטיבית ויודע את משמעות החברות,כפי שיפורט בהמשך.
"בית הספר לקוסמים הוא מרחב פוטנציאלי שבו הארי פוטר יכול לממש את כל יכולותיו.במרחב של צמיחה והתפתחות,בדרך למימוש עצמי והגשמה עצמית מלאה,הוא נהנה בבית הספר מחופש איכותי ממין חדש. בטווח העל טבעי הוא יכול לשלוט בעולם,לחוות את העולם המלואו ולהיות הוא עצמו עולם ומלואו. הארי פוטר חופשי להתקרב ככל האפשר ל'עצמי האידאלי' שלו, ובכך להגיע לתחושה גוברת של סיפוק,מימוש וקורת רוח".
משחק הקווידיץ' מהווה עבור הארי את המרחב המתאים לו במיוחד להפגין את ייחודיותו ומצויינותו. הארי אינו תלמיד מושלם.רחוק מזה. הוא אינו שרמנטי ומוצלח בקרב הבנות. הארי מצטיין בלעוף. הוא ספורטאי מצטיין בעיקר בשל יכולתו זו ובשל תכונה בולטת אחרת בה הוא ניחן- אומץ לב.שילוב תכונות זה מחבר אותו לתחום בו הוא מצטיין באמת-המשחק,שמספק לו שפע הזדמנויות לברוח מהמציאות הטורדנית:
"'האדם המשחק'- בעקבות אפלטון הופיעו בעולם הרוח תלי תלים של הגדרות א-פריוריות של האדם.'האדם המשחק' ניתן לו ע"י יוהאן הויזונחה. לפי סטור המשחק הוא התפתחות האוטונומיה,הוא מעשה אומנות והוא מפתח לקיום האנושי. עולם הקסמים של הארי פוטר הוא מקום משחקי שופע משמעויות, מקום שבו המציאויות התודעתיות עדיין מתקימות במקביל ללא כל צורך הכרעה ביניהן".
"He swung his leg over the broom,and kicked off from the ground. And a second later, something miraculous had happened..
As he soared upwards,as the wind rushed through his hair?he realized that he had left not only the ground behind, but also his fear//he was back where he belonged.."
הארי עובר את כל האפיונים של גיל ההתבגרות- שינויים שונים,בכל תחום שניתן לדמיין. הוא סוער לעתים אך כל הזמן רוחש-אהבה,אכזבות,חששות,צער, תקווה,ריגושים,שנאה,ותחושות רבות נוספות המקבלות עוצמה יתרות עקב היותו יתום שגדל בבית מתעלל ומזניח שקיבל הזדמנות לחיים חדשים ומאושרים שעומדים להתמוטט מעליו כל שנה מחדש. הארי חווה שוב ושוב נפילות מנטאליות ולאחריהן שיאים. אופי חזק הוא תכונה שבלעדיה לא היה שורד הארי את שש השנים בהוגוורטס- כאשר זו המצפה לו-אמורה להיות הקריטית מכולן,ודווקא אליה ?הוא יוצא כמעט לבד:
"הארי כבר בן 16,ואם קודם ניתנה לו ולקוראיו הנחת ילדים,הרי שעתה נדמה שאין עוד רחמים.האלימות,האימה,הסיכונים וכמובן התוצאות הבלתי הפיכות הם נטולי רשת ההגנה של אגדה מרופדת ..מותר וצריך עדיין להניח שהגאולה
בוא תבוא..רולינג הקפידה להנכיח את הפן המורבידי...היתמות,האיום המתמיד על חייו,ההסטוריה הקסומה רווית הדם....סדריק דיגורי,שמותו הטיל על הארי רגשות אשם מטלטלים..נרצח סנדקו האהוב סיריוס בלאק.זו הייתה מכה איומה,אבל גם אז הבהבה מידה של אופטימיות:הארי נותר מוקף חברים ומבוגרים חזקים ואמינים...המת האחרון,בנסיבות מחרידות הוא האיש שמחזיק את העולם. שעצם קיומו הוא בטחון שהרע מכל לא יוכל לנצח.."
מבחינת שינויים קוגנטיבים,למרות אומץ לבו,הארי מפתח חרדה ממוות-כזו שכמעט ולא מונעת ממנו את ההתנהגות הסיכונית בה דובר,אך היא בהחלט קיימת- מה"סוהרסנים", מהתנהגויות חברתיות מצופות ממנו, ממשימות אתגריות המצפות לו ועוד . כעסים קיימים אצל הארי כמעט באופן מתמיד- על דודיו המתעללים והמעלימים מידע,על סנייפ ואמברידג' המורים הסאדיסטים, על מאלפוי-הנמסיס של הארי בבית הספר,על חבריו רון והרמיוני בנקודות סכסוך שונות שהולכות ונהיות משמעותיות עם השנים,ואף על מגניו הגדולים סיריוס בלאק ואלבוס דמבלדור,בעיקר בשל חוסר הבנה שלא פוענח או לא פורש כהלכה,ובעיקר,כעס נוראי וקיומי על רוצחם של מספר הולך וגדל של יקיריו,לורד וולדמורט שרודף אותו במציאות ובחלומות:
"For Harry knew who that screaming voice belonged to now. He had heard her words,heard them over and over again during the night hours in the hospital wing while he lay awake,staring at the strips of moonlight on the ceiling. When the Dementors approached him, he heard the last moments of his mother's life, her attempts to protect him, Harry , from Lord Voldemort,and Voldemort's laughter before he had murdered her?".
בהתאמה מלאה,הארי שבע אכזבות,לא תמיד בצדק - אכזבה מחוסר הבנה של חבריו או מוריו,אכזבה מאהבות נכזבות (פעמיים רואה הארי את מושא אהבתו עם נער אחר) וכמובן,אכזבות קיומיות ממותם של היקרים לו מכל-שוב ושוב.
תמורות רגשיות אלו גורמות להארי להכנס לקונפליקטים רבים מול הסובבים אותו. גם הקווידיץ',הנו משחק תחרותי ואלים,בו יכול הארי לפרוק את האנרגיות הרבות העצורות בו לכיוון לגיטימי וקביל, יש לציין- באופן ספורטיבי והגון,כגיבור חינוכי לכל דבר. הארי מתעמת עם בני גילו בנסיבות שונות,נמצא בעימות מתמיד עם סנייפ,יהודה איש קריות של הוגוורטס,זמן רב לפני שמי מגדולי הקוסמים העז לחשוד בו. ושוב,עימות קיומי עם רוצח הוריו ומבקש נפשו וולדמורט שבעצמו או דרך שליחיו השונים מנסה להרוג את הארי חמש פעמים אך לשווא.עימות זה,שסופו לא ידוע,חייב להגיע להכרעה-סטטוס קוו אינו בא בחשבון:
"So', said Harry,dredging up the words from what he felt like a deep well of despair inside him'so does that mean that..that one of us has got to kill the other one..in the end?'
'Yes',said Dumbledore."
היתמות, מצב יחיד המוכר להארי מקבלת טיפול צמוד מהסופרת לאורך כל הספרים. מותם של ההורים בנסיבות טראגיות מחייב את בנם, כהמלט של שייקספיר למעשה נקמה מסוג מסויים, נקמה פיזית ברוצח ובמסייעיו ונקמה רגשית בדודיו שרצחו את זכרם של הוריו ומורשתם:
"As I expected ! said Aunt Marge ,taking a huge swig of brandy and wiping her chin on her sleeve.' A no-account ,good for nothing, lazy scrounger who-'
'He was not' said Harry suddenly .The table went very quiet .Harry was shaking all over .He had never felt so angry in his life".
כמובן שיתמותו של הארי מותירה אותו עם דודיו המתעללים שאינם מהווים עבורו כל סביבה תומכת. נדמה כי דווקא משפחת וויזלי,משפחתו של חברו הטוב רון מהווה עבור הארי את כל מה שהיה מבקש במשפחה:זוג הורים שופע נדיבות,אהבה וחום;חבורת אחים גדולה,מלאת חיים ומלוכדת ( למעט אח אחד במהלך הספר החמישי והששי);וגם בית קוסמים צנוע אך מלא קסם יומיומי בו מרגיש הארי בבית יותר מבכל מקום אחר-חוץ מבהוגוורטס עצמו.
"אי הפיכת המוות...הבנת מושג זה פרושה הכרת הילד בכך,שהמוות הוא תופעה שאין להשיבה-שהמת לעולם לא ישוב לחיים. להבנת מושג זה נודעת חשיבות מרבית בתהליך האבל. הילד המתאבל מסרב תחילה לקבל- הן רגשית והן שכלית- את העובדה שהנפטר לא ישוב עוד ומנסה בדרכים שונות 'להחזירו לחיים'".
מבחינת שינויים פסיכולוגיים,הארי היתום ומלא החסכים שנכפו עליו בעשר שנות יתמותו,חש צורך מתמיד להתנסות בחוויות שהעולם החדש ושופע הגרויים מעמיד בפניו. הוא תר אחר זהותו כנער וכקוסם בין פלגי הקוסמים הבאים לידי ביטוי בחלוקה דיכוטומית בבית הספר. שיוכו למעמד האצולה ה"לבן" של הקוסמים,גריפינדור (שהוריו ,סנדקו וגדול הקוסמים בין בוגריו), מכניסו, לשביעות רצונו,לקבוצת שייכות אחת עם הוריו ועם הקוסמים אתם היה רוצה למצוא את מקומו.
"הוא חי עם הדרסלים כמעט עשר שנים,עשר שנים אומללות- מאז שהוא יכול לזכור את עצמו,מאז שהיה תינוק והוריו נהרגו בתאונת הדרכים ההיא (כמובן,שמדובר בשקר- ג.ט.) . לפעמים,כשהתאמץ להזכר במשך השעות הארוכות בתוך הארון,עלה במוחו חזיון מוזר:הבזק מסנוור של אור ירוק וכאב חד שצרב את מצחו. הוא שיער לעצמו שזאת הייתה התאונה..דודו ודודתו כמעט שלא דיברו עליהם,וכמובן אסרו עליו לשאול שאלות. לא היו תמונות שלהם בבית".
הארי עובר שינוי חריף בתפיסתו את עצמו כיתום. רק בגיל 11 הוא מבין מאיזה עולם בא וכיצד הדבר השפעי על אופי מותם של הוריו. דודיו לא הכינו אותו מעולם לשינוי זה ומוריו עד כה לא ידעו דבר וחצי דבר על העניין. להארי לא הייתה סביבה תומכת שתגבה אותו במעבר תפיסתי שכזה והוא נצרך לעבור את השינוי בראיית עצמו ובדימויו העצמי מנקודת אפס בגיל מאוחר מאד.
"ידיעת הסיבות האמיתיות למוות חשובה במיוחד באותו שלב של האבל,שבו שכיחים מאד רגשות כעס על המת,האשמה עצמית,האשמת הסביבה או האשמת המת".
דמבלדור,מנהל בית הספר הכל יכול של הארי מבהיר לו כבר בספר הראשון ,כשהארי כמעט בן 12, מהי מהות הגורל שנחרץ על הוריו ומשפיע ישירות עליו:
"אמא שלך מתה כדי להציל אותך. אם יש דבר שאותו וולדמורט לא מצליח להבין,זאת אהבה. הוא לא הבין שאהבה חזקה כמו זו שאמך רחשה לך משאירה סימן עמוק."
הארי חרד לעתים קרובות לגורלו ולגורל המבוגרים הפורשים עליו חסותם,חרדה שלצערו התבררה כמוצדקת פעמיים,להומיא את הרצחם האכזרי של הוריו עת היה בן שנה בלבד.
"הוריו נרצחו,הוא חי עם דודים מתעללים,נשלף לעולם שבו הוא סלבריטי בסכנת חיים,רדוף חלומות שהופכים ליומיום מצמרר.רק התאהב במישהי,ורולינג הרגה לה את החבר והניחה את מותו על מצפונו.רק מת סנדקו האהוב,והנה קיפדה רולינג את חייו של אחד האנשים האהובים שעוד נותרו לו. מכאן והלאה היא שולחת אותו להציל את העולם כמעט לבדו,לפני שהספיק להתענג על אהבת נעורים,לפני שהשלים את לימודיו ולפני שאפילו התחיל להתגלח...כמה יכול ילד אחד לסבול?"
הארי חש פעמים רבות מספור בלבול,חוסר אונים, מבוכה וכאמור,חרדה. בעיקר בשנים הראשונות ללימודיו,הארי גם צריך לבוא על סיפוקו באופן מיידי- ובכך מסתכן פעמים רבות בסילוק מבית הספר-או לפחות כך נאמר לו..
התנהגותית,הארי אינו מפתח תלות יתר בנותני החסות כדמבלדור וסיריוס בלאק. נדמה כי ילדותו הקשה ויתמותו סייעו לו לפתח מעין אוטונומיה רגשית ו"עור פיל" כנגד פגיעות.
אין זה אומר,עם זאת,כי מקרי המוות שהיכו בו בסוף שנה ד' (סדריק),שנה ה' (סיריוס) ושנה ו' (דמבלדור),לא השפיעו על נפשו ורגשותיו. הארי ממשיך לתפקד,למרות הקשיים,בעיקר בגלל תחושה מסויימת של שליחות ותמיכה בלתי מסוייגת של חבריו ומוריו.
"המתאבל מכליל באישיותו אפיונים של האדם שנפטר,ותהליך זה מקל על תחושת הסבל הקשורה לאובדן".
האומץ שיורש הארי מהוריו (האם הקריבה את חייה למנוע פגיעה בו כתינוק,האב שחקן קווידיץ' מצויין ולוחם בכוחות הרשע),מביא את הארי יותר מכל להצהרות נועזות שיש מאחוריהן כיסוי:
"Kill me,then',panted Harry,who felt no fear at all,but only rage and contempt.'Kill me like you killed him,you coward-'".
"המורה...הנו דמות קרובה ומשמעותית לילד.לעתים קרובות הוא הכתובת הראשונה לשאלות של הילד ולבעיותיו. תגובה הולמת על שאלות אלו יכולה למנוע התפתחותם של קשריים,הנובעים מאי הבנה של מושגי מוות. המורה אינו שייך למשפחה ועובדה זו מקנה לו עמדה נייטרלית,החשובה לתמיכה במצבי משבר."
דווקא המורה האגריד, מעין דמות פנטאסטית של ענק עילג וטוב לב, היה הראשון שהבין את הצורך העז של הארי לראות את הוריו. דמבלדור אמנם ראה את הארי מתמכר לדמויי הוריו במראת הפלא והכזבים ינפתא,אך דווקא האגריד הרגיש וטוב הלב דאג לתשורה מחממת לב זו להארי בסוף השנה הראשונה:
"זה נראה כמו ספר נאה בכריכת עור. הארי פתח אותו בסקרנות. הוא היה מלא בתצלומי קוסמים. מכל עמוד ועמוד חייכו אליו אמו ואביו. 'אני שלחתי ינשופים לכל החברים של ההורים שלך מתקופת בית הספר,ואני ביקשתי מהם תמונות..ידעתי שאתה אין לך בכלל..זה מוצא חן בעיניך?'. הארי לא היה מסוגל לדבר,אבל האגריד הבין".
